בעוד שהשימוש בעלי קוקה כסם הופיע לפני 3,000 שנה, קראק, צורה גבישית של קוקאין, פותח בזמן השגשוג של הקוקאין בשנות ה-70 והשימוש בו התפשט באמצע שנות ה-80.

לפי המינהל האמריקאי לאכיפת חוקי הסמים, בסוף שנות ה-70 הייתה הצפה של אבקת קוקאין בשוק האמריקאי. זה גרם לצניחה של עד 80% במחיר הסם. כדי להתמודד עם צניחת המחירים של המוצר הלא חוקי שלהם, סוחרי הסמים המירו את האבקה ל"קראק", צורה מוצקה של קוקאין שאפשר לעשן אותה.

את הצורה הזו של קוקאין, כשהוא שבור לחתיכות קטנות שנקראות "קוקאין מבושל", אפשר היה למכור בכמויות קטנות יותר, ליותר אנשים וברווחים גדולים יותר. הוא היה זול, קל ליצור, קל לשימוש ורווחי מאוד לסוחרים.

כבר בשנות ה-80, הופיעו דיווחים על שימוש בקראק בלוס אנג'לס, סן דייגו, יוסטון והקאריביים.

העלייה הגדולה ביותר בשימוש בסם התרחשה בתקופת "מגיפת הקראק", בין 1984 ל-1990, כאשר הסם התפשט בערי ארה"ב. מגיפת הקראק העלתה בצורה דרמתית את מספר האמריקאים המכורים לקוקאין. בשנת 1985, מספר האנשים שהודו שהם משתמשים בקוקאין על בסיס קבוע עלה מ-4.2 מיליון ל-5.8 מיליון.

בסוף 1986 קראק כבר היה זמין ב-28 מדינות ובוושינגטון די-סי. ב-1987 הקראק כבר היה זמין בכל המדינות בארה"ב פרט ל-4. מאז, השימוש בסם המשיך להתפשט בצפון ובדרום אמריקה ומשם לאירופה ולשאר העולם.

רוב המשתמשים האירופאים בקראק נמצאים בשלוש ערים – המבורג, לונדון ופריז. אך שימוש בקראק מהווה בעיה משמעותית גם בשלוש טריטוריות צרפתיות – גוואדלופ, גיאנה הצרפתית ומרטיניק – וכן בכמה קהילות בהולנד.