רוב משככי הכאבים הנרשמים בדרך כלל (אוקסיקונטין, ויקודין, מתדון, דרבוצט, לורטאב, לורצט ופרקוצט), בעודם מקלים על כאבים, הם עלולים גם לגרום לגוף האדם להתחיל "להזדקק" לסם רק כדי להרגיש "נורמלי".
 
להלן עשרה סימני אזהרה שיש להבחין בהם אם אתה סבור שמישהו שאתה מכיר מפתח תלות בסמים הללו:
 
1. עלייה בשימוש: עלייה במינון התרופה עם הזמן, כתוצאה מהסתגלות לתרופה והזדקקות לכמות רבה יותר כדי לקבל השפעה זהה.
 
2. שינוי באישיות: שינויים ברמת האנרגיה, במצב הרוח ובריכוז כתוצאה מכך שהמחויבויות היומיומיות נעשות משניות לעומת הצורך בתרופה.
 
3. נסיגה חברתית: התרחקות מהמשפחה ומהחברים.
 
4. שימוש מתמשך: המשך שימוש במשככי כאבים לאחר שהמצב הרפואי שהם היו אמורים להקל עליו השתפר.
 
5. הזמן המושקע בהשגת מרשמים: השקעת זמן רב בנהיגה למרחקים גדולים וביקור אצל מספר רופאים כדי להשיג את התרופה.
 
6. שינוי בהרגלי היומיום ובהופעה: ירידה בהיגיינה האישית; שינוי בהרגלי השינה והאכילה; שיעול מתמיד, נזלת, ועיניים אדומות וזגוגיות.
 
7. הזנחת מחויבויות: הזנחת מטלות ביתיות ותשלום חשבונות; הודעה לעיתים קרובות שאתה לא מגיע לבית הספר או לעבודה עקב מחלה.
 
8. רגישות מוגברת: מראות, צלילים ורגשות נורמלים גורמים לאדם גירוי יתר; הזיות.
 
9. אובדן הכרה ושכחה: שכיחת אירועים שקרו והתנסות באובדן הכרה.
 
10. התגוננות: אם המשתמשים מרגישים שסודם מתגלה הם נעשים הגנתיים ומגיבים בחריפות כשהם נשאלים שאלות פשוטות תוך ניסיון להסתיר את התלות בסם.