מריחואנה, שבדרך כלל מגולגלת כסיגריה, נקראת ג’וינט. אפשר גם לחלוט אותה בתור תה או לערבב באוכל, או לעשן במקטרת מים הנקראת נרגילה.
קנביס1החשיש נמצא במקום השלישי, עם 16%, ברשימת החומרים הגורמים לאשפוז במוסד רפואי לטיפול בסמים בארה"ב. על פי סקר משקי הבית הלאומי בנושא שימוש בסמים, ילדים שמשתמשים במריחואנה לעיתים קרובות, מתנהגים באלימות או פוגעים ברכוש כמעט פי ארבע יותר מאלה שלא משתמשים בה. יש סבירות של פי חמש שהם יגנבו, לעומת אלה שלא משתמשים בסם.
מריחואנה היא לעתים קרובות חזקה יותר כיום משהייתה פעם. טכניקות גידול ושימוש סלקטיבי בזרעים גרמו לכך שהסם חזק יותר. כתוצאה מכך, נוצרה עלייה חדה במספר המקרים של צעירים המעשנים מריחואנה, המבקרים בחדרי מיון.
מכיוון שנבנית עמידות, השימוש במריחואנה יכול להוביל את המשתמש לשימוש בסמים חזקים יותר, כדי להשיג את אותה התמסטלות. כשההשפעות מתחילות להיחלש, המשתמש עשוי לפנות לסמים חזקים יותר, כדי להיפטר מהמצבים הלא רצויים שגרמו לו לקחת מריחואנה מלכתחילה. המריחואנה עצמה לא תוביל את האדם אל סמים אחרים: אנשים לוקחים סמים כדי להיפטר ממצבים או רגשות לא רצויים. הסם (מריחואנה) מטשטש את הבעיה לזמן מה (בזמן שהמשתמש נמצא ב-'היי'). כשתחושת ה-'היי' מתפוגגת, הבעיה או המצב הלא רצוי חוזרים בצורה חזקה יותר מאשר לפני כן. המשתמש עלול לפנות אז לסמים חזקים יותר, מכיוון שמריחואנה אינה "עובדת" יותר.
השפעות לטווח קצר:
השפעות לטווח ארוך:
שימוש ארוך טווח יכול לגרום לסימפטומים פסיכוטיים. הוא יכול גם לפגוע בריאות ובלב, להחריף את הסימפטומים של דלקת הסימפונות ולגרום לשיעול ולנשימה חורקנית. השימוש עלול להפחית את יכולת הגוף להילחם בזיהומים ומחלות ריאה.
