אלכוהול

"כשהייתי בת שלוש-עשרה, החברים שלי היו צוחקים עלי אם לא הייתי שותה. נכנעתי כי היה קל יותר ללכת אחרי העדר.

למעשה הייתי אומללה ושתיתי רק כדי לברוח מהחיים. יצאתי פחות ופחות והתחלתי לאבד את החברים שלי. ככל שהייתי בודדה יותר כך שתיתי יותר. הייתי אלימה ובלתי נשלטת. אף פעם לא ידעתי מה אני עושה. הרסתי את המשפחה שלי.

נזרקתי מהבית בגיל שש-עשרה, הייתי חסרת בית והתחלתי לקבץ נדבות כדי לקנות שתייה. לאחר שנים של שימוש באלכוהול, רופאים אמרו לי שהבריאות שלי נפגעה באופן בלתי הפיך.

הייתי רק בת שש-עשרה אבל הכבד שלי נפגע בצורה חמורה וכמעט מתי מרוב שתייה". – סמנתה

"כשהגעתי לאמצע שנות ה-20 לחיי כבר הייתי מכור לשתייה.

רבות מהדאגות הראשונות שלי היו קשורות לשתייה, וכל השאר היה משני. התחלתי להבין שכשאני לא שותה אני נכנס לפאניקה ומתחיל לרעוד.

אם הייתי צריך להסתדר בלי לשתות הייתי כולי רועד ומזיע. לא יכולתי להחזיק מעמד יותר מכמה שעות בלי לשתות". – פול

"במהלך השנה האחרונה הלכתי לעבודה שיכורה, איבדתי את ההכרה במועדונים ובבארים ולא זכרתי איך הגעתי הביתה. אני מתביישת לומר ששכבתי עם מישהו ואפילו לא זכרתי מי האדם הזה שבא איתי הביתה עד שנתקלנו אחד בשני ביום שלמחרת.

הרסתי שתי מערכות יחסים בגלל שפגעתי בהם כל-כך עם השתייה שלי, אבל השתייה היתה במקום הראשון. המשפחה שלי מאוד נפגעה מכך שהבת שלהם הורגת את עצמה ללא סיבה ברורה".  – ג'יימי

"כשניסיתי להפסיק לשתות הבנתי שהתלות של הגוף שלי באלכוהול היא כל-כך גדולה עד שלא יכולתי להפסיק. רועדתי כאילו שאני עומד להתמוטט, הייתי מתחיל להזיע, לא יכולתי לחשוב עד שהייתי שותה עוד משקה. לא יכולתי לתפקד בלי זה.

את שמונה השנים הבאות ביליתי כשאני נכנס ויוצא ממכוני גמילה ובתי-חולים, ומנסה להבין מה לעזאזל קרה לי, איך זה יכול להיות שאני לא מסוגל להפסיק. זה היה הסיוט הנורא והארוך ביותר שניתן לדמיין". – יאן

"ההתמכרות שלי הלכה והחמירה, ולפני ששמתי לב לכך, התחלתי לשתות גם בבקרים וגם אחר-הצהריים. החלטתי להפסיק לשתות. שכבתי ערה רוב אותו הלילה, ובצהריים של יום המחרת כל עצם בגופי כאבה. בפאניקה היסטרית מזגתי לעצמי כוס מלאה של ג'ין. ידיי רעדו כל-כך עד ששפכתי חצי מהבקבוק. בזמן ששתיתי את הג'ין הרגשתי את הסבל הולך ופוחת. אז סוף סוף הבנתי את האמת הנוראה: הייתי מכורה. לא הייתי מסוגלת להפסיק". – פיי