שימוש יתר בתרופות במרשם

"לקחתי פי 2 מהמינון המותר של תרופות מרשם (זיפרקסה), והיה לי חבר קרוב שמת מאותה תרופה… אין הרגשה גרועה יותר מאשר הידיעה שהחבר שלך מת בגלל שנתת לו כדורים שידעת עליהם מעט יחסית". – לינדה

"הבנתי שהשתמשתי בכמות גדולה יותר של זנקס על בסיס יומי. לקחתי חופש מהעבודה כדי לרדת מהתרופה. בלי הידיעה שהייתי 'מכור', ירדתי ממנה וחוויתי קריז: במשך ארבע ימים ולילות הייתי מרותק למיטה. לא אכלתי ולא ישנתי. הקאתי. היו לי הזיות. בערך ביום השלישי ללא זנקס התחלתי לאבד את הקואורדינציה ואת היציבות, ונתקלתי בדברים... בערך ביום הרביעי התחלתי להיות מאוד מודאג כשהתחלתי לחוש עוויתות". – פטריק

" 'חבר' אחד הדליק אותי על אוקסי. התחלתי עם טבליות של 40 מ"ג, ואחרי כמה חודשים עליתי ל-60 מ"ג. בנקודה הזאת הייתי ממש מכורה והתחלתי ללעוס אותן כדי להרגיש את ההשפעה מהר יותר. הייתי צריכה לקחת אחת בבוקר כשקמתי אחרת הייתי נהיית חולה. הייתי צריכה לקחת עוד אחת לפני הצהריים. ואז עוד שתי גלולות אחרי הצהריים ובערב. ידעתי שהייתי מכורה מכיוון שהייתי צריכה אותן כדי לתפקד. הרגשתי נורא בלעדיהן. לא רק פיזית, אלא לא יכולתי להתמודד עם אנשים או עם החיים בלעדיהן. ואז עליתי ל-80 מ"ג והעולם שלי התמוטט. התחלתי לגנוב מכל אחד שהכרתי כדי להשיג את המנה שלי ..." – שרלין

"אני מרגישה כאילו המוח שלי צורח עלי לקחת יותר מהגלולות האלה. התחושות שיש לי בלעדיהן הן בלתי נסבלות… אני צריכה עזרה נוספת כדי לעבור דרך הגמילה הזאת מהאפקסור. אני כל-כך מדוכאת שהתחלתי לחתוך את הידיים שלי, ואני אפילו לא יודעת למה. אני גם הוזה כל כמה שעות ורואה דברים – בדיוק היום ראיתי דם שנוטף מהקיר שלי". – רנה

"התחלתי להשתין דם. הרגשתי בחילות... הגוף שלי הרגיש חלש... ויתרתי על הכל בגלל האובססיה שלי לשימוש בסם... כל מה שעניין אותי היה להתמסטל... חשבתי שאני יכול פשוט להשתמש בקוריסידין לכיף, ושזה לא משנה. אף פעם לא ציפיתי להתמכר... אף פעם לא אוכל לקבל את הזמן הזה חזרה. אם יכולתי למחוק את זה ולגרום לזה להיעלם אז הייתי עושה זאת".–צ'רלי

"אני מבין שהעניין שהיה לי בספידים והתלות שפיתחתי בהם התחילה כאשר קיבלתי מרשם לריטלין... בהתחלה זה היה כל סוף שבוע, ואז זה הפך להיות כל יום. הגעתי לנקודה שבה גנבתי שלוש פעמים את כל המרשם שלי ושיקרתי לגבי זה שקיבלתי את הריטלין מלכתחילה... ה-'הילולה' האמיתית הראשונה שלי ארכה שלושה ימים שבהם חוויתי את כל ההשפעות של חוסר שינה.

התחילו להיות לי הזיות של ציפורים מעופפות מעל ראשי, הרגשה שיש עוד אנשים איתי בחדר בזמן שהייתי לבדי, ותחילתה של פרנויה. השתמשתי בכל המרשם של חבר שלי, לדקסדרין, בתוך שבוע אחד. לאחר מכן חזרתי לרטלין שלי והמשכתי משם...

אני לא זוכר הרבה מכיתה י"ב. הרוב הגדול עבר בבלבול, פרנויה וקהות חושים של חוסר שינה. אבל אני כן זוכר דיכאון מוחץ וחוסר יכולת להבין מה בדיוק היתה הסיבה לכך שהולך לי גרוע מאי-פעם בבית הספר... בקושי סיימתי את התיכון, ולא עשיתי שום תוכניות ללימודים גבוהים בעתיד.

בדקה האחרונה נרשמתי למכללה המקומית. הצלחתי להישאר נקי בערך שבע-עשרה ימים לפני שהצורך לספיד התגבר על הכל. ברגע שהתחלתי להשתמש בו שוב, הפסקתי להגיע לכיתה. הייתי יותר מדי מדוכא בשביל שיהיה לי אכפת. הגעתי לכיתה במשך שבוע, ונכשלתי כישלון חרוץ". – סאם